התמר
"הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים."
חג הסוכות שמתקרב אלינו, הוא חג מיוחד שמחבר בנינו לטבע. אנחנו אוכלים בחוץ בתוך הסוכה, נמצאים כל המשפחה יחד, מארחים את האושפיזין, קוראים הלל שבעה ימים מברכים על ארבעת המינים. אחד מארבעת המינים הוא הלולב שהוא מעץ התמר.
התמר הוא עץ חשוב מאוד בתרבות היהודית לאורך השנים ותקופות רבות.
הוא מוזכר לנו במקרא, מופיע על סמלים, מטבעות ובארץ הוא גם כמובן אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל-" ארץ זית שמן ודבש". חז"ל מפרשים את הדבש לסילאן- תמר.
התמר הוא הפרי האחרון משבעת המינים ולכן ניתן לחשוב שהוא פחות חשוב משאר המינים, אבל אנחנו רואים שהוא היחיד שנמצא גם בארבעת המינים- " לקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים..."
ושם יש לו חשיבות מיוחדת במצוות נטילת לולב שצריך לקיימה בכל אחד מימות חול המועד סוכות.
אופיו הפנימי של התמר נמצא בשם. למה לתמר קוראים תמר? – תם מר, נגמר המר.
עץ התמר גבוה מאוד- במילה אחרת, "תמיר".
נוסף על כך התמר צריך הרבה מים ולכן משמש כ"תמרור", לדעת היכן ישנו נווה מדבר.
חז"ל אומרים "צדיק כתמר יפרח", אם נדע מהו התמר אולי נדע מיהו הצדיק. מה יש בתמר שזכה להיות משול לצדיק?
- גזע התמר ישר וחסר עיקולים וכך גם אישיותו של הצדיק
- צל התמר נופל רחוק מגזעו כך שכרו של הצדיק, רחוק מליבו.
- לתמר מרכז עלים העולה למעלה כך הצדיק מחפש דרכים לעלות ולהתקרב לקב"ה.
דבר נוסף שחז"ל אומרים הוא שבתמר אין פסולת. כל דבר שיש בעולמנו נמצא בו פסולת- קליפה, גרעין וכו.. לעומת התמר שניתן להשתמש בו בכל חלקי העץ.
תמרים לאכילה ולהפקת "דבש תמרים", הגזע קורות לבניין, סיבים לחבלים, עלים לקליעת כלים, שדרת העלה לבניית רהיטים, ולבסוף אף החרצנים מאכל לגמלים ושתילת עץ חדש.
כל צמח שגדל יש בו את הדברים שבהם אנחנו משתמשים ואת אלו שבהם לא משתמשים, ובעץ התמר אין בו טוב ורע, אלא גם הפסולת הופכת לטוב.
כשהגיעו לארץ אנשי העליות הראשונות הם ציפו אחרי היסטוריה רבת איזכורים של התמר ומרכזיות הדקל במסורת שלנו, לראות הרבה עצים ברחבי הארץ. אך להפתעתם הרבה לא היו עצי תמר בארץ. עובדה זו הפריעה לאדם אחד שחלם להשיב את 'נוף התמר' לארץ והקדיש את כל זמנו להגשמתו. במשך עשרות שנים בצד פעילותו הענפה בהתיישבות, היה משוגע לדבר וביקש "לתמר את הארץ". הוא דיבר על כך שבכוח התמר "לגאול את המדבר משממנו". זהו בן ציון שנולד בשם המשפחה "טשרנומורסקי" ומתוך רגש ציוני חזק החליט להחליף את שם משפחו ל"ישראלי". הוא התיישב בחוות כנרת שהייתה בסיס להקמת המושבה והקיבוץ כנרת. בין חבריו הקרובים שפעלו יחד איתו- א.ד גורדון, נח נפתולסקי, רחל המשוררת, ועוד דמויות מפתח מן העלייה השנייה. בן ציון עזר רבות ליישוב היהודי בתחילתו בעיקר בחקלאות כאשר הביא את ידיעותיו בחקלאות ואגרונומיה לכדי שיטות מודרניות שפיתחו ושכללו את החקלאות- אך לא דווקא, בזמנו, גם הקים פלוגות חי"ש (חיל השדה) כדי להגן על עמק הירדן ואף היה כותב מאמרים לעיתון "דבר" המפורסם והפופולרי.
בשנת 1933 יצא ישראלי לבדו לעיראק למסע בשליחות המשרד הארצישראלי להביא חוטרי תמר לארץ.(חוטר הוא עָנָף רָאשי של העץ, היוצא מן הגֶזַע בסמוך לשורשים, וממנו יכול להתפתח העץ כולו.) המבצע היה מסוכן וסודי כיוון שמדינות ערב שמרו על התמרים כעל אוצר לאומי בגלל חשיבותם לכלכלה המקומית.
בגבול איראן עיראק הצליח לרכוש כ700 חוטרים מזן נדיר (בעזרת יהודי מקומי ששיתף פעולה) והעמיס אותם על 4 משאיות לארץ, אחת עלתה באש והשאר הגיעו בשלום. שנה לאחר מכן הוא יצא שנית הפעם לכורדיסטן וחזר עם 50 חוטרים מסוגים שונים, תמר צהוב וחלאוי. שוב לאחר שנה יצא לעיראק הפעם כדי ללמוד על שלב ההבשלה של התמרים. שם החל לחזות את עמק הירדן (ביתו) מכוסה בתמרים ואף את ההתיישבות הרבה שתוקם בזכות החקלאות. במהלך המסעות הללו, בלי כוונה הביא לארצות ערב את בשורת תקומת ארץ ישראל ויש שאף ראו בו סוג של משיח בשל כך.
בשנת 1938 הוחלט עי הדרג העליון של היישוב היהודי כי התוצרת אינה כלכלית והמסעות שמארגן בן ציון מסכנים את הקהילות היהודיות בארצות ערב ואף את שמו ואת ביסוסו -שגם ככה היה רופף- של היישוב היהודי. בעקבות אלו, נותר בן ציון לבדו מול עסקי התמרים ומול חלום אחד שרבים חשבו שכבר נגוז מזמן. למרות הכל, ישראלי לא נשבר ונלחם על הבאת התמר לארץ. הוא המשיך לצאת למסעותיו באופן בלתי לגאלי, חשאי ופרטי לגמרי. הוא נעזר בחבריו ומכריו שנרתמו ונסחפו בהתלהבותו. כך למשל הבריח יחד עם יהודה קרינגר (איש תנובה מנהלל) 7000 חוטרים מאל עריש, סיני.
מסעו האחרון היה ב1954 לצפון עיראק עם יאני אבידב, בתיכנון היה להעביר אלפי חוטרים אך בגלל מזג האוויר הקשה והלוהט חזר לארץ בלי חוטרים. באותה שנה השתתף בעצרת לזכר צנחנים מארץ ישראל שניספו במלחמת העולם השנייה באירופה. במהלך האירוע התרסק על קהל המשתתפים מטוס 'פייפר' שהיה חלק ממפגן אווירובטיקה, ישראלי היה בן הנספים. אבל, בזאת לא נסתיימו מסעותיו המורשת שלו המשיכה כי הצליח להדביק את יאני אבידב ב"קדחת התמרים" והוא המשיך להביא לארץ עוד חוטרים רבים.
היום כ-70% מתמרי מג'הול באירופה מיובאים מישראל. בעץ אחד בשנה יש בממוצע כ400 קילו. חקלאות התמרים היא ענף מאוד ריווחי בישראל. יש לנו כתשעה מיני תמרים בישראל- מג'הול - תמר גדול ממדים, יבש, והוא החשוב ביותר מבחינה מסחרית. ברהי - תמר צהוב, חיאני -תמר לח בצבע אדום, זנים נוספים הקיימים בארץ: דקל נור, חלאווי, חדראווי, זהידי, דרי ואמרי.
חקלאות התמרים מתפרסת מאילת לאורך הערבה עד עמק בית שאן והירדן.
הערבה נהפכה לגן עדן של גידולי תמרים אף שכביכול המקום לא טוב לחקלאות, נמוך, חם ויבש, בלי מקורות מים ועם אדמה מדברית. התמר, "רגליו במים וראשו באש" צריך להיות במקום חם ויבש ועם הרבה מים כדי לגדול. בשבע השנים הראשונות של העץ הוא רק שותה מים ולא מוציא את פרותיו.
עם הזמן גילו שניתן להשקותו במים מלוחים, דבר שעזר וקידם מאוד את התפתחותו מכיוון שמי התהום שנמצאים לנו בערבה הם מלוחים. למרות המליחות והחום שעץ התמר מקבל יוצא ממנו הפרי הכי מתוק. העץ לוקח דברים לא טובים והופך אותם לטוב. "מעז יצא מתוק"!
אי אפשר להתעלם מעשרים אלף דונם באיזור הערבה שמניבים לנו את הפירות המתוקים.
כתוב שימות הגאולה הוא שעמ"י יחזור מהגלות ויהיה שפע בארץ, ניתן ממש לראות את שפע התמרים מול עיננו שמשפיעים עלינו ועל העולם.
הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ
שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים
שֶׁיִּהְיוּ מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים.
וַאֲנַחְנוּ שְׁנֵי הַמִּינִים,
נְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,
וּבֵין כַּפּוֹת יָדֵינוּ
יַדְרִיכוּ קַשְׁתָּם כּוֹכָבִים רְחוֹקִים
לְהַבִּיט בְּנוֹ מִתּוֹךְ הַלֵּילוֹת,
וְלֹא נֵבוֹשׁ לִהְיוֹת מוּאָרִים בַּיָּמִים, בַּיָּמִים.
הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ
שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים
שֶׁיִּהְיוּ מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים.
ְהָאֲפֵלָה תָּבִיא תְּבוּנָה אֶל לֵילוֹתֵינוּ
וְעֵין תִּהְיֶה בְּנוֹ זָבַת דְּמָעוֹת רַכּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ בְּחָלָב,
וְשִׁבְעָה מִינִים, פִּי שִׁבְעָה מוֹנִים
בְּבַגְרוּתוֹ יַבְשִׁיל לִבֵּנוּ.
הַיָּמִים שֶׁעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ
שֶׁיִּהְיוּ נְכוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ רְכוּנִים
שֶׁיִּהְיוּ מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ כַּפּוֹת תְּמָרִים.
דודו אלהרר
(כמה מהרעיונות משלמה בוסקילה ומיכה ארז)
(כמה מהרעיונות משלמה בוסקילה ומיכה ארז)
