דייק
דייק
בעברית קיימים פירושים שונים למילה:
1. דִּיֵּק :ביצע פעולה בהתאמה/ למד נושא באופן מעמיק. או להגיע בזמן נקוב מראש. המילה מגיעה מהשורש ד.ב.ק. בארמית דק וגם בערבית כך.
2. דָּיֵק :סוללות או מגדלים סביב ערים נצורות/ קיר ביצור מגן. מופיע מספר פעמים במקורות.
3. דַּיְק :חדירה מגמתית בניצב לשכבות הסלע. שאילה מלעז.
מכל הסיבות, האפשרות שהכי פחות ישתמשו או יפנו עניין אליה זו האפשרות השלישית אבל דווקא אותה ננסה לפצח..
גיאולוגית-
"דייק הוא מחדר פלוטוני הנוצר מחדירת מאגמה לסלעי הליתוספירה והתגבשותה לסלע יסוד. דייקים הם גופי חדירה בלתי-תואמים, כלומר הם חודרים בניצב לשכבות סלעי הסביבה ומתגבשים בניצב להן או באלכסון".. זאת ההגדרה של וויקיפדיה.
מובן או לא- ננסה להבין יותר (יותר נכון פחות בנושא הזה):
כדה"א מורכב מ3 חלקים עיקריים. גלעין, מעטפת, קרום כדה"א. צריך להבין את הפרופורציות, רק הקרום הוא בממוצע 30 ק"מ!!(פי 15 בערך ממגדלי עזריאלי).
החלק החשוב לנו כרגע נמצא במעטפת- המגמה = חומר צמיגי שרק רוצה למצוא מקום לצאת לפרוץ את תחומי המעטפת ולנזול כמו שהוא רגיל, כמו במצב שאנחנו מדמיינים אותו-לבה נוזלית המתפרצת מהר געש (במעטפת המגמה היא כמו דבש לפני פיסטור ומחוץ למעטפת, אחרי הפיסטור. למי שזה יעזור להבין..). כאשר המגמה/ נתך הסלעים יצליחו למצוא סדקים עמוקים המתחילים בקרום כדה"א ומגיעים עד למעטפת, הם יחדרו דרכם ויפעילו בו לחץ עד שיצליחו ויהפכו ל'מחדר פלוטוני' (שם נרדף לתופעת הדייק). המגמה תעלה ותתגבש לסלע יסוד בתוך הסדקים ותקבל צורת לוחות ענקיים הניצבים לרוב לשכבות הקרקע. שכבות הקרקע מפולסות בדר"כ בגלל 'עקרון האופקיות המקורית' (דרך היווצרותם של הסלעים היא אופקית, כמו שנשפוך מים על מישור מפולס).
-יש דייקים הנמשכים מ'בתולית' = גוף גדול של סלע המגיע מהמגמה ומתקרר באיטיות בתוך תחומי הקרום (השכבה החיצונית של כדה"א) העליון. בחדירה זו נוצרים בבתולית גבישים גדולים יחסית בגלל ההתקררות האיטית. כדי להבין את זה נמשיל לנוזל מרקי המורכב מירקות שונים מרוסק היטב. אם המרק יתקרר לאט, כל ירק יצליח להתגבש לעצמו חזרה. אך אם הוא יתגבש במהירות הוא יישאר מרק כתום. כך נבין כי הסלעים שיצאו מהמחדר הזה יהיו גסי גביש.
- לעומת זאת ישנם דייקים עמוקים יותר המגיעים ישירות מהמגמה ובמקרה זה ייווצרו לנו סלעים דקי גביש (מרק כתום).
חלוקה נוספת של הדייקים היא:
דייק חיובי- סלע הדייק שחדר, יותר קשה מהסלע הקדום ולכן כאשר יגיעו כוחות הבליה ("הרוח והחושך והמים...") הוא יישאר בולט יחסית לסביבתו.
דייק שלילי- סלע הדייק יותר רך מסלע הקדום ולכן כוחות הבליה יצרו תעלה בסלע.
במדינתנו הקטנה ניתן לראות תופעה זו בהרי אילת ובמכתש רמון.
במכתש רמון
התגלה כי כל הדייקים פרוסים כמניפה המתכנסת לנקודה אחת הממוקמת דרומית למכתש. ככל הנראה זהו מוקד החדירה של כלל הדייקים (סוג של 'בתולית' לפי הבנתי). גם בדייקים עצמם מוצאים סימנים של זרימה אופקית ולא אנכית.
באילת
אנו מוצאים את הדייקים פזורים אקראית על הרי הגרניט וזאת משום שהיווצרות סלע הגרניט הראשוני והיסודי כולל בתוכו חדירות מגמתיות רבות. אומרים שתמונה שווה אלף מילים אז ננסה:
ניקח לדוגמה את הר שלמה: בין ההרים הגבוהים ביותר או יותר נכון ההרים המתנשאים מעל סביבתם. בטיפוס אליו אי אפשר שלא להבחין בהתחלפויות החדות של סוגי הסלעים המגמתיים השונים. המון פסגות קטנות הבנויות מדייקים חיוביים וכן שקעים וסדקים של דייקים שליליים. דייקים של סלעים חלקים (לדוגמה: ריוליט)-מרק כתום. או דייקים שניתן לפורר ביד כמעט (לדוגמה: פופיר)- מרק ירקות. בקיצור אפשר להגיד שהר שלמה הוא בין ה"מדוייקים" בהרי אילת!
נחזור להתחלה והפעם נבחר להתמקד בדייק מלשון דיוק.
יכולת הדיוק היא יכולת שדורשת מאמצים רבים ותשובות לשאלות רבות: לאן אני רוצה להגיע? מה יעמוד בדרך? איפה אני עכשיו ביחס ליעד? מה ייתן את הכוח לחֵץ? כמה כוח להשקיע בכל חלק ובכל שריר? וכו'.
יכולת הדיוק נתקעת במחסומים רבים: בעולם שלנו הסביבה לא מפסיקה להקיף אותנו ולהגיד לנו מה טוב ומה לא, איזה כללים צריך ליישם, המון רעש והמולה מסביב וגם בתוכנו אט אט מאבדים את החשיבה העצמית ואת תחושת הבטן. הסביבה משפיעה על האדם פנימה ולכן יש צורך לדייק את הסביבה.
"דיוק עצמי הוא סוג של הרגל להביט על עצמינו מבפנים ומבחוץ, תוך כדי תנועה" (ד"ר אייל דורון על הדיוק)- רפלקציה. היכולת לערוך חשבון נפש תוך כדי הזמן. ד"ר אייל מביא 2 בחינות לדיוק העצמי:
1. בחינת ניהול הזמן- ישנם אנשים שמספיקים בחייהם לפחות כמו 6 אנשים.
2. בחינת 'הליד'- ההרגשה הנמצאת ברובינו שאני ליד ההתרחשויות ולא בתוכן. בכל דבר כבר חושבים על הצעד הבא. חבל על הזמן, לא?
"לכל אחד מאתנו יש הרבה דברים שהוא יכול להיות ולעשות אך מספר מצומצם הרבה יותר של דברים שמדוייק לנו להקדיש את חיינו" (ד"ר דורון)
חשבון נפש הוא דבר שמלווה אותנו במשך כל החיים. מתקופת אלול ויום כיפור עד כל ערב לפני שעוצמים עיניים, גם החורף הוא זמן של התכנסות- תקופת השובבים לקראת הגאולה באביב. לכל אדם יש נשמה פנימית ייחודית לו שלקוחה ממקום עליון. אדם צריך ללמוד להקשיב לה כדי לדעת לאן מכוונות פניו.
הרב קוק, אורות הקודש ח"ג פיסקה צ"ז
"אני" בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, (אלא גם) לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו.
חטָאנו עם אבותינו, חָטָא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואיבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶכָּה, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאֲניוּת האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר.
חָטָא ישראל, זה אחרי אלהי נכר, את אֲניוּתו העצמית עזב, זנח ישראל טוב.
חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חֵילָהּ, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילהּ הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות.
קטרגה הירח, אִבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל.
באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה.
רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את ד' אלהינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא, הסר כל אלהי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, אני ה'."
אולי המילה דַּיְק באה מלעז אבל בעיני הקשר שלה לשורשים העבריים נמצא מול עינינו. יש לו גבולות ברורים שבלעדיהם הוא לא יצליח להגיע לשכבות החיצוניות, הוא סוג של חדירה עמוקה וחדה ישירות לפנימיות דבר שהיינו חולמים להצליח לעשות בדיוק עצמי, יותר חזק מזה זה הניגוד שלו לסביבה. פשוט בא ושובר את הכללים מחובר פנימה ויודע מה טוב לו ומשם הנביעה הכי חזקה "מהתוך של התוך"!
אולי החיבור שלי להרים הוא בנקודה הזו. הרצון ללכת בדרך ולפגוש פה ושם חדירות פנימיות. דייקים שוברים את מה שקיים, את החלק החיצוני, את הקליפה, אך מיצרים הזדמנות להציץ פנימה. הר שלמה המתנשא בין מדוייקים בהרי אילת ובכל זאת או יותר נכון בזכות זה הוא הצליח כל-כך להתרומם כל כך.
מטר טל
